החלטה בתיק בש"א 160458/06

בקשה  לסילוק התביעה על הסף מחמת חוסר סמכות מקומית - בינלאומית ולחלופין, מחמת היות בית משפט בישראל בגדר "פורום לא נאות" לדון בתובענה.

רקע

1. המשיב 1 [להלן - " התובע"] תבע את המבקשות ונתבעות נוספות בגין נזקי גוף שנגרמו לו לטענתו עקב רשלנותן,  ביום 10.8.00, עת שהה במועדון נופש בשם "רובינסון מאריס" בטורקיה [להלן - " המועדון"].

2. על פי הנטען בתביעה, המבקשות  [להלן - " טואי" ו - " רובינסון"] הינן חברות גרמניות, בעלים ו/או מפעילות של המועדון.

3. ביום 7.2.06 מסר התובע את התביעה וההזמנה לדין עבור המבקשות במשרד עו"ד יוסף זלצמן ושות' [להלן -  " המסירה" ו -  " עו"ד זלצמן"].  במכתב הלוואי נאמר כי טואי היא חברת האם, בין היתר, של רובינסון וכי על פי מידע ברשות התובע, חברה בשם הולידיי טראוול ישראל בע"מ [להלן - " הולידיי"], הינה חברת בת של טואי ו/או בשליטתה ו/או נציגה המוסמך בישראל. על כן מבוצעת המסירה לפי תקנה 482 לתקנות סדר הדין האזרחי תשמ"ד - 1984 [להלן - " התקנות"]. עוד נאמר במכתב כי עו"ד זלצמן הינו מורשה לקבלת כתבי בי - דין ועל כן מבוצעת המסירה גם בהתאם לתקנה 478 לתקנות.

4. אין חולק על העובדות הבאות: א. עו"ד זלצמן ייצג את הולידיי בכל עת רלוונטית ובפרט בעת המסירה לרבות במו"מ לרכישת מניותיה המוחזקות על ידי חברה צד ג', מול טואי. ב. ברבות הימים הבשיל המו"מ לכלל עסקה שלמה וכעת, חלק ממניות הולידיי - בבעלות טואי. ג. טואי הינה חברת אם של אשכול חברות וביניהן גם חברת רובינסון וחברה אחרונה זו מצוייה בבעלותה המלאה של טואי [תצהיר מר אמיר מטעם המבקשות, להלן - " תצהיר אמיר"].

5. עוד אין חולק כי הולידיי עסקה ועוסקת בכל עת רלוונטית בקידום ובטיפול בתיירות בארץ עבור חברות בת של טואי [לטענת המבקשות - למעט רובינסון] וכי השיווק נעשה על בסיס שמה של טואי, לאור המוניטין הרב שלה [תצהיר אמיר]. 

המחלוקות

6. האם קנה בית משפט זה סמכות לדון בתביעה כלפי המבקשות וביתר מיקוד: האם הולידיי הינה "מורשה" לפי תקנה 482 לתקנות לצורך קבלת כתבי בי - דין עבור טואי והאם ניתן לבצע מסירה כדין לרובינסון באמצעות טואי.

7. בהנחה שבית משפט זה אכן קנה סמכות כאמור - האם ישראל הינה הפורום הנאות לבירור התובענה.

הסמכות המקומית - הבינלאומית

8. תקנה 482 (א) לתקנות קובעת :

 היתה התובענה בענין עסק או עבודה נגד אדם שאינו גר באזור השיפוט של בית המשפט המוציא כתב בי-דין, די בהמצאת הכתב למנהל או למורשה, העוסק אותה שעה בעצמו מטעם האדם בהנהלת העסק או העבודה באותו אזור שיפוט.

9.       המבחן המקובל לזיהוי ה"מורשה" מבוסס על אינטנסיביות היחסים בין מקבל ההמצאה לנמען שלה. אינטנסיביות זו נלמדת מתוך כלל נסיבות העניין ואינה נתונה לפרשנות טכנית.

10.   וכך נפסק:

"..... אין לפרש את הדיבור "מורשה" בתקנה 482(א) במשמעות הטכנית של שלוח אלא המבחן הקובע לענין שאלה זו הינו קיומה של דרגה כזו של אינטנסיביות של הקשר שבין המורשה לנתבע, שיש להניח כי המורשה יעביר לידיעת הנתבע את דבר ההליכים שהוגשו נגדו. ... על מנת להחליט האם המצאת המסמכים הינה אפקטיבית במובן האמור, אין להסתמך על הראיות בדיעבד, דהיינו אין להסתפק בשאלה האם בפועל הגיע דבר ההליכים לידיעת הנתבע, אלא יש לבחון את הענין

מנקודת מבט נורמטיבית (וראה גם רע"א 572/90, פ"ד מד(1) 758, 760). ... בשאלת דרגת האינטנסיביות לא ניתן לקבוע מסמרות מראש, ויש לבחון בכל ענין על פי נסיבותיו. יחד עם זאת, נקבע באותו ענין כי סוכן מכירות גרידא, שאין בינו לבין הנתבע שיתוף פעולה עסקי של ממש, אינו בגדר "מורשה"...." [רע"א 94/ 2652 טנדלר נ' לה קלוב מדיטראנה (ישראל) בע"מ,  פדאו"ר (לא פורסם) 94 (3) 398 , פיסקה 6 ]. [להלן - "עניין טנדלר"]. ראו גם רע"א 39/89 ג'נרל אלקטריק נ' מגדל חב' לביטוח, פד"י מב (4) 762.

11.   בעניין טנדלר הגיש התובע תביעתה בגין נזקי גוף שנגרמו לו בחו"ל בה תבע נתבעת זרה. ההזמנה לדין והתובענה נמסרו לחברה ישראלית ועלתה שאלה זהה לשאלה בענייננו. בית המשפט מפי השופט לוין דחה פרשנות צרה לתקנה 482 בין השאר על יסוד ההתפתחויות הטכנולוגיות והמציאות כיום של "עולם קטן", מה שמקל על העברה יעילה ומהירה של מידע לרבות בין מדינות שונות. על כן, קבע, כי על בית המשפט להתאים את התקנות על דרך פרשנות ראוייה למציאות החדשה [שם, פיסקה  4].  ועוד קבע השופט לוין כי מבחן האינטנסיביות משתנה לפי נסיבות העניין. והקביעה המשמעותית לענייננו - אף אם אין בכל סממן לעצמו כדי להצביע על שיתוף פעולה הדוק ועל אינטנסיביות הקשר, הרי ניתן ללמוד על כך מצבר סממנים [שם, פיסקה 7].

12.   למען הסדר הטוב, נשוב ונזכיר כי ה"מורשה" לצורך התקנה 482 אינו "שלוח" או מי שיש בכוחו לחייב בפעולותיו המשפטיות והאחרות את הנמען של ההמצאה. ה"מורשה" הינו מי שניתן להניח לגביו כי יעביר את דבר ההליכים המשפטיים לנמען. דומה על רקע זה, כי אין צורך להפריז ולדקדק בכל נתון ונתון בכל סממן וסממן, אין צורך להתעמק בתורות ובתיאוריות מתחום דיני החברות [סיכומי המבקשות]. אין עסקינן בחיובים משפטיים ואין השלכה לתורת "הרמת מסך".

13.   ומן הכלל אל הפרט - הולידיי מקדמת את עסקיה של טואי בארץ ומשווקת תחת שמה שירותי תיירות. לא נטען כי הולידיי פועלת כך גם עבור גופים אחרים. מכאן, כי כל פעילותה של הולידיי הייתה עבור טואי ובכל עת רלוונטית היה ביניהם שיתוף באינטרסים, ודאי כלפי קהל היעד של המוצרים. טואי אמנם פעלה באמצעות חברות בנות, והולידיי הייתה בקשר מול חברות אלה, אך אין בכך כדי לגרוע מהתמונה המסתמנת ולפיה הולידיי משולבת במערך שיווק והפצה שהפעילה טואי. זאת ועוד, מטעמים שלה, החליטה ככל הנראה טואי לרכוש מניות הולידיי וממש בעת מסירת כתב התביעה וההזמנה לדין, נוהל מו"מ במישרין בין טואי לבין הולידיי ובעלי מניותיה. לטעמי די בכל אלה על מנת לקבוע כי קיים היה קשר עסקי אינטנסיבי בין הולידיי לטואי, קשר המבסס את מעמדה של הולידיי כ"מורשה". לטעמי ברור נוכח מכלול הסממנים לעיל, וניתן להניח בדרגה גבוהה של הסתברות כי הולידיי תעביר את כתב התביעה וההזמנה לדין לטואי בזמן אמת.

14.   מעיון בתצהיר אמיר עולה כי הוא עצמו דירקטור בהולידיי, כי לא ניתן תצהיר ישיר מטעם המבקשות והוא עושה תצהירו עבורן לבקשתן. אין פסול או פגם במתן התצהיר כאמור ובפרט אם העובדות כהווייתן ידועות למצהיר. ואולם, יש בכך כדי לחזק את מסקנת אינטנסיביות הקשר כאמור.